פרויקט "סמסון"- טיסת מקבץ ראשונה של ננו-לוויינים אוטונומיים בחלל

השימוש בננו-טכנולוגיה במאה ה-21 הפך להיות נפוץ בכל תחומי הטכנולוגיה, כך שזהו תהליך טבעי שיהפוך לנפוץ גם בתחום האווירונאוטיקה וחקר החלל

מזעור החלקים תרם רבות לשינוי גודל המכשירים הטכנולוגיים המיוצרים ובכך שינה גם את ההתייחסות ואופן המחקר. 

אם בעבר היו משתמשים בלוויין גדול ששימש לביצוע מחקרים רבים ושונים, מזעור החלקים מאפשר היום יצירת לוויינים קטנים יותר, החוקרים תחומים שונים ומגוונים יותר.

אחת המגמות שבהם הננו-טכנולוגיה השפיעה בתחום האווירונאוטיקה וחקר החלל הוא ביזור הלוויינים וחלוקת משימות חקר החלל בין מספר של לוויינים הפועלים בשיתוף פעולה מסוים.

למגמה זו מספר יתרונות משמעותיים כאשר הראשונה מביניהן היא ביצוע משימות שאינן ניתנות לביצוע על ידי לוויין בודד כגון: איתור מיקום קורן קרקע, הדמאה בהפרדה גבוהה וצילום תלת מימדי של כדור הארץ.

כמו כן, ניתן לשגר מספר לוויינים קטנים ופשוטים יותר במקום לוויין אחד גדול ומורכב ולהשיג עמידות גבוהה יותר בפני תקלות, גמישות בהפעלתם וחיסכון בעלויות התפעול בטווח הארוך.

 

מגמות אלו, של מזעור הלוויינים והביזור של תפקידיהם מתבטאת במאות שיגורים של לוויינים זעירים במהלך השנה החולפת מהווה מהפכה של ממש בתחום הנדסת הלוויינים.

כמו כן, מגמות אלו יוצרות הזדמנויות לביצוע משימות מורכבות באמצעות מספר לוויינים קטנים הפועלים כלהק.

על רקע מגמות אלו צמח פרויקט "סמסון" הכולל שלושה לוויינים השוקלים פחות מעשרה קג' כל אחד שיטוסו בחלל בצורה מתואמת ואוטונומית, ללא התערבות אנושית.

 

פרויקט "סמסון", שהשיגור שלו עתיד להתרחש בשנת 2016 הוא המשימה החללית הראשונה בעולם שתדגים פעולה מתואמת ואוטונומית של שלושה ננו-לוויינים בחלל והצלחתו יכולה למקם אותנו בקדמת החזית הטכנולוגית ובנוסף כמדינה בעלת טביעת אצבע משמעותית בחקר החלל.

פרופ' פיני גורפיל האחראי על פרויקט "סמסון" משמש כסגן הדיקן בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, סיים את לימודי הדוקטורט בטכניון, עסק במחקר ובהוראה באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב בנושאי הנדסת חלל ועבד על מספר פרויקטים של נאס"א בתחום טלסקופים חלליים.

השימוש בננו-טכנולוגיה במאה ה-21 הפך להיות נפוץ בכל תחומי הטכנולוגיה, כך שזהו תהליך טבעי שיהפוך לנפוץ גם בתחום האווירונאוטיקה וחקר החלל. 

מזעור החלקים תרם רבות לשינוי גודל המכשירים הטכנולוגיים המיוצרים ובכך שינה גם את ההתייחסות ואופן המחקר. 

אם בעבר היו משתמשים בלוויין גדול ששימש לביצוע מחקרים רבים ושונים, מזעור החלקים מאפשר היום יצירת לוויינים קטנים יותר, החוקרים תחומים שונים ומגוונים יותר.

 

אחת המגמות שבהם הננו-טכנולוגיה השפיעה בתחום האווירונאוטיקה וחקר החלל הוא ביזור הלוויינים וחלוקת משימות חקר החלל בין מספר של לוויינים הפועלים בשיתוף פעולה מסוים.

למגמה זו מספר יתרונות משמעותיים כאשר הראשונה מביניהן היא ביצוע משימות שאינן ניתנות לביצוע על ידי לוויין בודד כגון: איתור מיקום קורן קרקע, הדמאה בהפרדה גבוהה וצילום תלת מימדי של כדור הארץ.

כמו כן, ניתן לשגר מספר לוויינים קטנים ופשוטים יותר במקום לוויין אחד גדול ומורכב ולהשיג עמידות גבוהה יותר בפני תקלות, גמישות בהפעלתם וחיסכון בעלויות התפעול בטווח הארוך.

 

מגמות אלו, של מזעור הלוויינים והביזור של תפקידיהם מתבטאת במאות שיגורים של לוויינים זעירים במהלך השנה החולפת מהווה מהפכה של ממש בתחום הנדסת הלוויינים.

כמו כן, מגמות אלו יוצרות הזדמנויות לביצוע משימות מורכבות באמצעות מספר לוויינים קטנים הפועלים כלהק.

על רקע מגמות אלו צמח פרויקט "סמסון" הכולל שלושה לוויינים השוקלים פחות מעשרה קג' כל אחד שיטוסו בחלל בצורה מתואמת ואוטונומית, ללא התערבות אנושית.

 

פרויקט "סמסון", שהשיגור שלו עתיד להתרחש בשנת 2016 הוא המשימה החללית הראשונה בעולם שתדגים פעולה מתואמת ואוטונומית של שלושה ננו-לוויינים בחלל והצלחתו יכולה למקם אותנו בקדמת החזית הטכנולוגית ובנוסף כמדינה בעלת טביעת אצבע משמעותית בחקר החלל.

פרופ' פיני גורפיל האחראי על פרויקט "סמסון" משמש כסגן הדיקן בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, סיים את לימודי הדוקטורט בטכניון, עסק במחקר ובהוראה באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב בנושאי הנדסת חלל ועבד על מספר פרויקטים של נאס"א בתחום טלסקופים חלליים.

בנוסף, פרופ' גורפיל פרסם מאות מאמרים בכתבי עת ובכנסים מדעיים מובילים וזכה במענקים חשובים.

מחקריו אף זכו לסיקור נרחב בתקשורת בארץ וברחבי העולם.

 

בנוסף, פרופ' גורפיל פרסם מאות מאמרים בכתבי עת ובכנסים מדעיים מובילים וזכה במענקים חשובים.

מחקריו אף זכו לסיקור נרחב בתקשורת בארץ וברחבי העולם.